הוא בן 67, רץ ושוחה. מתאמן כ-5 פעמים בשבוע.
אבל מה?
הוא לא יכול לשרוך נעליים, להתכופף ומרגיש שהגוף שלו הוא כמו דיקט.
היא בת 58,
גמישה לכל הכיוונים, כמו בצק של ילדים חדש דנדש מהקופסא.
אבל מה?
ללכת סופר ולסחוב שקיות שהן יותר מ-1.5 ק"ג יראו משימה בלתי אפשרית עבורה.
כל אחד מהם בחר בפעילות שהוא טוב בה, שהיא נוחה לו, שהוא מרגיש מיומן.
אבל האם זאת הפעילות שהם *צריכים*?
כל אימון יענה על צורך אחר ויקדם אותנו ביכולת אחרת
- אם אני רצה – אני פחות אתנשף במדרגות, כשאלך לטיולים ואדחוף את עגלת הבן שלי בעלייה ברחוב.
- אם אני מרימה משקולות– הרמת סיר מלא באוכל, או שישיית מים תהיה קטנה עליי.
- אם אני מתרגלת שיווי משקל – ללכת ברחוב צר, או משטח משובש לא יפחיד אותי
- אם אני מאמנת מערכת וסטיבולרית– ללכת ללונה פארק או לעלות עם הבן שלי לקרוסלה יהיה חוויתי ולא אחשוב על שקית ההקאה שאני צריכה להכין מראש.
- אם אני מתרגלת כוח מתפרץ– בפעם הבאה שאנסה לתפוס את הדלת שבדיוק נסגרת- תסתיים בהצלחה ואספיק לרוץ אליה. או כאשר ייתוש ימצוץ אץ הדם שלי, אספיק עם היד/מגבת לשלוח אותו לגן עדן
כל אחת מהפעילות תשפר לנו מיומנות ויכולת שונה.
איזו פעילות אתם מבצעים?
והאם אתם מבצעים אותה כי היא קלה לכם?
או כי זה מה שאתם באמת צריכים?
