זה לא סוד שכאבי גב הם מטרד עולמי המשפיע על מליוני אנשים בעולם בכל רגע נתון. לעיתים אנו מקבלים המלצות רפואיות שאינן מתבססות על ידע מדעי עדכני, אלא על אמונות שליליות ומיתוסים לגבי הגב התחתון שלנו, שלא רק שאינם תורמים לנו, אלא יכולים להחמיר את מצבנו. אמונה במיתוסים הללו תוביל לרמות כאב גבוהות יותר, מוגבלות, היעדרות גדולה יותר מהעבודה, שימוש בתרופות וחיפוש אחר טיפול רפואי.
האמונות השלילות שכיחות לא רק באנשים עם כאבי גב, אלא גם באלה שלא סובלים כלל, והן יכולות להתעצם ולקבל תיקוף על ידי המדיות השונות, אנשי תעשייה וכמו כן קלינאים עם כוונות טובות.
אז מהן 10 האמונות השליליות הקיימות לגבי הגב התחתון שלנו?
אמונות לגבי הגב התחתון שאינן מקדמות אותנו להחלמה
מיתוס 1: כאב גב תחתון לרב נובע מבעיה רפואית רצינית
מיתוס 2: כאבי גב תחתון יהיו כרוניים ויחמירו עם הזמן
מיתוס 3: כאב גב תחתון שלא חולף תמיד קשור לנזק רקמתי
מיתוס 4: יש תמיד צורך בהדמייה כדי להבין מה מקור כאב הגב התחתון
מיתוס 5: כאב המופיע בפעילות גופנית או תנועה הוא נורת אזהרה שנזק נעשה לעמוד השדרה וזהו סימן
להפסיק את הפעילות או לשנות אותה
מיתוס 6: כאבי גב תחתון נגרמים עקב יציבה לקויה בזמן ישיבה, עמידה והרמה
מיתוס 7: כאבי גב תחתון נגרמים בגלל שרירי בטן חלשים וחיזוק שרירי בטן יגן מפני כאבי גב תחתון בעתיד
מיתוס 8: עומס חוזרני על עמוד השדרה מוביל ל"שחיקה" ולנזק רקמתי
מיתוס 9: החרפה בכאבי הגב היא סימן לנזק רקמתי הדורש מנוחה
מיתוס 10: תרופות חזקות, זריקות וניתוחים הם טיפולים הכרחיים ואפקטיבים לכאבי גב תחתון.
כיצד אמונה במיתוסים הללו פוגעת בי?
תפיסות שליליות לגבי הגב התחתון שלנו יכולות להוביל להתנהגויות שאינן מקדמות אותנו, כמו למשל המנעות: ממנחים נורמלים של עמוד השדרה (ישיבה בגב כפוף) תנועה (הרמת חפצים בגב עגול), פעילויות המשמעותיות לנו (להעמיס על עמוד השדרה, פעילות גופנית, אירועים חברתיים), פעילויות יומיומיות ועבודה.
תפיסות שליליות אלו יכולות להוביל להתנהגויות "מגנות" כמו כיווץ שרירים, נעילת שרירי הליבה, וביצוע פעולות פשוטות בזהירות ובאיטיות.
יתרה מכך, אמונה במיתוסים הללו עלולה להוביל אותנו להשתמש בהתערבויות חודרניות ובתרופות בניסיון להקל על הסימפטומים (שימוש במשככי כאבים, טיפולים פאסיביים שבאים "לתקן אותנו", זריקות) ותיקון "סטיות" גופניות ויציבתיות (תרגול יציבה) ותיקון מבנים "פגועים" (ניתוחים, טיפול בתאי גזע).
תפיסות שליליות לגבי הגב התחתון יכולות לתרום לדרכי התמודדות שאינן מקדמות אותנו, כמו פחד מהשתתפות בפעילויות שחשובות לנו ודאגות לגבי העתיד. בנוסף, תפיסות אלה מובילות לחוללות עצמית נמוכה (ירידה באמונה שיש בנו את הכוחות ויכולת לשפר את מצבנו) ופגיעה במיומנויות ניהול עצמי שלנו. כל אלה פוגעים בבריאות הנפשית שלנו.
מה אני יכול/ה לעשות כדי לשפר את מצבי?
שינוי דפוס החשיבה לגבי כאבי הגב לדפוס חיובי יותר, הכרת עובדות ומידע מהימן יעזור לנו להתמודד טוב יותר עם כאבי הגב ולהבין שיש ביכולתנו לשנות את מצבנו.
ברגע שנשללו מצבים רפואיים רצינים (קישור למאמר הקודם בו אני מפרטת מהם המקרים בהם יש לגשת לגורם רפואי), המחקר תומך בכך ש:
10 עובדות שכל אדם צריך לדעת לגבי כאבי גב
עובדה 1: כאב גב תחתון אינו מצב רפואי מסכן חיים.
עובדה 2: רב אפיזודות כאבי הגב משתפרות וכאב גב תחתון לא מחמיר עם הגיל.
עובדה 3: דפוס חשיבה שלילי, התנהגות של המנעות ופחד, ציפיות נמוכות מתהליך ההחלמה ואסטרטגית התמודדות לא טובה עם כאב מקושרות בעיקר לכאב ופחות לנזק רקמתי.
עובדה 4: הדמיות אינן נותנות מידע לגבי צפי משך ההתקף הנוכחי, מידת המגבלה שתהיה בעתיד כתוצאה מכאב הגב התחתון ואינן משנות את מהלך הטיפול.
עובדה 5: פעילות גופנית הדרגתית והנעה בכל מישורי התנועה היא בטוחה ובריאה לעמוד השדרה.
עובדה 6: מנח הגב ( בזמן ישיבה, עמידה והרמה) לא ינבא הופעת כאב גב תחתון או את השארותו בטווח הרחוק
עובדה 7: שרירי ליבה חלשים (שרירי מרכז הגוף) אינם מובילים לכאבי גב תחתון. חלק מהאנשים עם כאבי הגב התחתון נוטים לכווץ בהגזמה את שרירי הליבה שלהם. בעוד שזה טוב לשמור על שרירים חזקים, אין צורך לכווצם כאשר אינם נדרשים לפעול ולכן הרפייתם חשובה.
עובדה 8: בטוח להניע את הגב ולהעמיס עליו בצורה הדרגתית, זה מוביל לעמידות וחוסן מבני.
עובדה 9: החמרה בכאב קשורה יותר לשינויים בפעילות, לחץ (סטרס) ומצב רוח מאשר לנזק רקמתי.
עובדה 10: טיפול יעיל בכאבי גב תחתון הוא זול ובטוח. זה כולל חינוך המעודד דפוסי חשיבה חיוביים והדרכה כיצד ניתן לייעל את הבריאות הגופנית והנפשית (למשל על ידי השתתפות בפעילויות גופניות ואימון גופני, פעילויות חברתיות, הרגלי שינה בריאים ושמירה על משקל והתמדה בעבודה).
תורגם ממאמר Back to basics: 10 facts every person should know about back pain. O'Sullivan PB, et al. Br J Sports Med Month 2019 Vol 0 No 0